גל צייכנר אדה שאיבדה את הבן שלה נוח לפני חמש שנים, בשיחה עם נעמה פרבר על אביה שנפטר לפני 8 שנים. הפודקסאסט "למה מי מת?" מבקש להראות כי צחוק ומוות זה לא שילוב כזה מוזר ואפילו לגיטימי. צייכנר אדה יוצאת למסע המבקש לענות על השאלות החשובות באמת: מה מותר להגיד ומה אסור, והאם בדיחות בזמן השבעה זה מתקבל?

"איך שואלים מישהו אם אבא שלו מת?"

צייכנר אדה פותחת את השיח עם תהייה "איך שואלים מישהו אם אבא שלו מת?" פרבר עונה בחצי צחוק ואומרת "הוא עדיין אבא שלי, גם שהוא מת אני חושבת שיש לנוכחות שלו משמעות כלשהי, אולי הוא מסתכל עלינו מלמעלה. עוד לא החלטתי מה קורה שם, אני לא יודעת אם זה מה שמעסיק אותו להסתכל עלינו מלמעלה אבל אולי יש לזה איזשהי משמעות" (01:50)

"זה לא שזה לא היה צפוי וזה לא שזה לא עשה הקלה באיזה אופן אבל זה היה דרמטי" מספרת פרבר. צייכנר אדה ממשיכה בשאלות הקשות " זה הפתיע אותך?" "לא הוקל לך?" (03:10) בתגובה לכך, פרבר עונה תוך כדי תהיה ובחינה מחודשת של המצב. השיח הפתוח והמעט בוטה, מנכיח את הבושה ואת חוסר הבושה שצריך להיות סביב המוות.

"איך נזכור את המנוח?"

בהמשך השתיים דנות במחשבות שמגיעות לאחר השבעה. הזכרונות הנעימים וכל אותם היבטים המצחיקים של האדם שהלך. בעקבות כך, הנושא נפתח ועלו לשיח כל הסיפורים הלא מוצלחים על המנוח, שמעלים צחוק בלתי נשלט ומייצר הנחת רווחה סביב הטאבו שיש על נושא "המוות".

הכל יכול לקרות בכל רגע

בסוף שואלת צייכנר אדה את פרבר "שיר ברדיו, מעבירה או משאירה" (29:00) ואילו פרבר עונה במהירות "משאירה, ואפילו כותבת אחרכך בקבוצה בוואטספ אבא מסר ד"ש". מהמקום הזה צייכנר אדה מסיימת את הפודקאסט בשאלה "מה היית אומרת למנחמים או למי שעתיד לחוות אבל" בתשובה לכך, פרבר מצהירה 'מותר להיות עצובים'. השיח הגלוי מאפשר לגיטימציה לכאב, ונותן במה לרגש שרבים מאיתנו בורחים ממנו. "תדעו שהכל בסדר, בן אדם שהיה עכשיו הוא איננו." מוסיפה פרבר.

See omnystudio.com/listener for privacy information.

למה מי מת - הפודקאסט שינחם אתכם

גל צייכנר-עדה מארחת את הילה ירושלמי שאיבדה את שני ההורים שלה בהפרש של עשר שנים בעקבות מחלת הסרטן. צייכנר-עדה מספרת על השיחה המקדימה עם ירושלמי שמיד נענתה לבקשה והגיעה להתארח בפודקאסט "ישר אמרת לי אני מאוד אוהבת לדבר על מוות"

אם כבר לדבר על מוות אז לשאלה הקשה במיוחד, שואלת צייכנר עדה "מה עדיף? "QWEEK & DIRTY " או כמה שיותר זמן עם המנוח? ירושלמי שהכירה את תהליך הפרידה על כל רבדיו ובשני האופנים מספרת "אמא שלי הייתה חולה במשך שלוש שנים, שנים מאוד קשות עם המון רגעי חסד וחלק מהזיכרונות הכי טובים שלי בחיים היו בשלוש שנים האלה. כשהיא הבינה שהיא הולכת למות היא כתבה לכל אחד מאיתנו מכתב ועוד שני מכתבים לכל המשפחה, אחד להלוויה ואחד ליום השנה. ביום ההלוויה היא כתבה "תתפרו לאבא את הכיסים, שכל החרמניות לא יגיעו אליו, שנה לאחר מכן היא כתבה "יפים שלי הגיע הזמן לפתוח לאבא את הכיסים ולחיות את החיים"

See omnystudio.com/listener for privacy information.

עופר פרצמן-שמר הבן של נחום שמר ז"ל שהתייתם מאביו בגיל שנה וחצי מדבר על ההירכייה של השכול.

"גולדה הייתה בחתונה של ההורים שלי" אביו של עופר היה מפקד סיירת שנפל בקרב, שמו הלך לפניו ועופר בהיותו נער בבית הספר נהנה מההפקר. "יש הילה סביב יתום צה"ל לעומת יתום מאם או אב שנפטר ממחלה."

See omnystudio.com/listener for privacy information.