לוסנה

Ways to Lucena

De: Mois Benarroch, מואיז בן הראש

Narrado por: Virtual Voice

" גדול הסופרים האנדלוסיים הים תיכוניים הפועל מתוך ישראל." פרופ.חביבה פדיה, הארץ. In one of his major works, Lucena, Benarroch goes from time travel to social comment, which brings to mind the hilarious novels of Kurt Vonnegut Jr. An old odd ancient man is reaching the age of 1,000 years and has to pass his legacy to his great great great grandson, and prepares him for a journey that will last a thousand years. His first days begin in the Jewish city of Lucena at the beginning of the second millennium and ends in Israel and in Spain. He meets his descendant in a hotel in Malaga, while the young adolescent is trying to find his place in life and family, writing science-fiction short stories and fighting with his parents. This novel will take you back and forth from the future and back to the past, into a world of Sephardi Jewry, the inquisition, Mexican Jews, and back to our present day crazy modernity. Lucena is an internal exploration of the why of exile. And it is a modern road peppered with dialogues, poems, tales and various plots and story lines. All this is set under the solemn shadow of a person called Lucena who is one thousand years old. For the reader who wants to enjoy and at the same time learn something. This is a rich literary cosmos of hedonism. There, in Elí Hoshaana, May God save us, began the dominance of Judaism in Sefarad and ended that of Babylonia. One hundred fifty years a Jewish city; strong and prosperous. The city of faith and true worship of God, not like today. The city of my ancestors and yours, a forgotten city, neither so important nor dramatic; Not Toledo or Granada, but then, in the eleventh century, it was a Jewish city. And nobody thought it could ever be a city with no Jews. "בספר 'לוסנה' הסופר ארג מגוון שלזהויות ומגוון של זמנים ומגוון של מקומות ובכך ערער על החוקיות המודרניסטית שלהזמן והמקום. מה גם שהקפיצה מזהות ניצחית של דמות בת אלף שנה, לאיש עסקים בן זמננו ממקסיקו סיטי, ומשם אל ארכיבישוף ספרדי מימי הביניים וכד' הצליחה לספר סיפור פשוט ומתמשך של הגירה, שמשום מה, לא מסופר כאן מספיק בישראל.העבר רודף אותנו. הזהות שלנו מחפשת את שורשיה, השורשים מחפשים סיפורים והסיפורים מחפשים דמויות. משהבן הראש מודע לכך והוא מעניק לנו מגוון של סיפורים המרכיבים זהות שנמצאת בכל מקום,אך נמצאת גם כאן. חוסר השקט, חוסר המנוחה, התזזיתיות נשארת כשאלה לא פתורה. משה בן הראש שואל את הקוראים, ואת עצמו דרך הכתיבה של הסיפור. שאלה שלא יכולתי שלא לשאול גם את עצמי בזמן קריאת הספר וגם עכשיו בזמן הכתיבה על הדיאלוג שהספר הזה מנהל עימי.שאלות שעולות בי כמו, מדוע הוריי עלו מעיראק ומאיראן, מדוע הם נולדו שם, מדוע אני זז, מדוע ישנה תזוזה עולמית לא פוסקת בין ערים, שהתחילה כמובן במעבר אל הערים הגדולות. ישנם בספר המון תשובות אך גם המון תהיות, שהם גם חלק משפה פוסט-מודרנית שמערערת על הערכים המודרניים, שגרסו שקיימת תשובה לשאלות, שקיימים עובדות, שקיים עבר ידוע שאפשר להישען עליו. ישנן שני צדדים להביט על הסיפור, מבחינת המעבר מתקופת המודרניזם לתקופה הפוסט-מודרנית. מצד אחד הספר מזדהה עם העמדה המודרנית ומציין שישנו חיבור בין העבר להווה, על ידי הופעת הדמות הניצחית שאומרתולא משתיקה את קול התרבויות הנעלמות, שנדרסו על ידי ההגמוניה של מדינת הלאום: "העולם הזה רוצה שנשכח הוא רוצה שאתה תשכח, היהודים רוצים שתשכח והגויים רוצים שתשכח, האשכנזים רוצים שתשכח, והספרדים רוצים שתשכח, אבל אין כוחבעולם שיוכל למנוע מאדם אחד, אדם אחד, כמוך לזכור (בן הראש, 2002: 174). בפסקה זו למשל מותחת הדמות ביקורת על הלאומיות שמשכיחה את הקולות האחרים בהיסטוריה, אך יוצרת הקבלה שישנו קשר בין העבר והעתיד, קשר של השתקה, ביןכוחות שמרניים וכוחות רדיקליים המבקשים ל…